דן תדמור

כבר בשנת 1974 כתבתי כי תרגום אוטומטי לחלוטין (כגון מאנגלית לעברית) הוא חלום לא ריאלי, כמו להפוך דלעת למרכבה רתומה לארבעה סוסים.

זאת בשל דוגמאות כגון "time flies like arrows" ורבות אחרות.

באותה שנה כתבתי גם כי ניקוד אוטומטי בעברית הוא חלום מאותו סוג, שאינו בר-הגשמה. משפט כגון "ואהבת לרעך כמוך" אפשר לנקד ב-16 צורות, משום שאפשר להבין אותו ב-16 משמעויות שונות, חלקן מצחיקות.

הכתיבה בעברית, ולא רק בה, מבוססת (predicated) על 'רב-משמעות' הבנויה בתוך השפה.

משום כך מופיע תמיד, ובייחוד בשירה – בכל השפות – שימוש מכוון או בלתי מכוון ב'ענן המשמעויות'. גם כשיש למשפט משמעות 'בולטת' או 'עיקרית' אחת, עדיין מהדהדות בו האחרות, והקורא שם לב שעליו 'לנער' אותן מעליו.

כך בדוגמאות נפוצות כגון "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", "ויהודה לעולם תשב", "מפני שיבה תקום" וכדומה.

ה'שיר' במסגרת מימין מדגים את האבסורד של שליחת שיר לניקוד אוטומטי והוצאתו לדפוס או לפירסום ללא ביקורת של קורא אנושי.